<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ח.</h2>
גרסינן בפרק קמא דכתובות (ח' א') אמר רבי יוחנן אין אבלים מן המנין מיתיבי אבלים מן המנין כי תניא ההיא בברכת המזון וכי קאמר רבי יוחנן בשורה ואלא הא דאמר רבי יוחנן ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המניין ברכה בשורה מי איכא. משמע דדעת המקשה שמדבר בברכת המזון וקשיא מברייתא לרבי יוחנן, ופירש רבינו שלמה בברכת המזון להצטרף עם שנים לזימון, וקשה דאם כן לימא בהדיא דאבל חייב במצות אלא מדבר בברכת אבלים שבמזון לומר נברך א-לקינו מנחם אבלים שאכלנו משלו ולומר א-ל אמת דיין אמת בברכת הטוב והמטיב, ומכאן משמע דברכת אבלים שבמזון אינו אלא בעשרה מדקס"ד דמקשה דאיירי בברכת אבלים דברכת המזון וקאמר בעשרה והוה ניחא ליה אי לאו דקתני לעיל בברייתא אבלים מן המניין (שם ח' תד"ה כי). אמנם מורי רבינו יהודה כתב בשם רבינו יצחק שאין צריך עשרה כדמסקינן במגילה (כ"ג ב' ותד"ה ואמר) ששנינו שם אין אומר ברכת אבלים [ב]פחות מעשרה ומפרש בגמרא מאי ברכת אבלים ברכת רחבה. וכן כתוב בתשובת הגאונים וזה לשונם וברכת אבלים שאתם אומרים על הכוס ברוך מנחם אבלים אנן אין מנהג שלנו לאומרה בישיבה וגם לא בבבל כל עיקר אבל אתם שתקנו לכם אבותיכם לאומרה אין צריך עשרה שלא מצינו עשרה אלא בברכת רחבה.
